יבלת ויראלית או מולוסקום – מה זה בעצם?
תוכן רפואי מאת גיא פררו | מומחה ברפואת עור ומין
מולוסקום (Molluscum contagiosum) הוא זיהום ויראלי בעור, נפוץ בילדים וגם לפעמים במבוגרים. שכיחות ההדבקה בוירוס נעה סביב 11.5%.
הווירוס שגורם למולוסקום שייך למשפחת וירוסים בשם Poxvirus –משפחה זו כוללת מספר זנים – ביניהם "אבעבועות הקוף" – אך וירוס המולוסקום הוא השכיח ביותר.
כיצד מתרחשת הדבקה של מולוסקום?
הוירוס עובר במגע ישיר בין עור לעור (למשל ילדים במשחק, מבוגרים ביחסי מין) או דרך חפצים משותפים כמו מגבות ומצעים (שינה משותפת). דרך הדבקה נוספת היא בסביבה מימית (אמבטיות משותפות למשל).
אצל מי זה מופיע?
- ילדים – קבוצת הגיל השכיחה , בין גילאי 1-14 שנים ובמיוחד בגילאי גן ובית ספר
- מבוגרים – בעיקר בשיפולי הבטן וסמוך לגניטליה (איברי המין) כתוצאה ממגע מיני
- אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת – לעיתים נגעים גדולים ומפושטים יותר
האם זה מסוכן?
חד וחלק – לא, ולכן אין חובה בטיפול (ראו בהמשך). עם זאת – מדובר בוירוס מאוד מדבק.
הדבקה עלולה להתרחש כאמור במגע ישיר (לרב בין שני ילדים) – אך היא אפשרית גם בקרב הפרט שנדבק – שעלול "להדביק את עצמו" (תופעה שנקראת אוטואינוקולציה-Autoinoculation).
דוגמה לכך הוא נגע או מספר נגעים בודדים שהופיעו באזור המפשעה ובהמשך מתפשטים לאיבר המין, עכוזים, לירכיים ואף לאזורים מרוחקים יותר (ידיים, סביב בתי השחי, צוואר)
מה מרגישים?
לרוב – כלום. הנגעים לא כואבים ולא גורמים נזק. לפעמים יש גרד או גירוי קל מסביב.
כיצד מאבחנים מולוסקום?
האבחנה ברובה הינה "קלינית" – כלומר דורשת הסתכלות בלבד. לנגעי מולוסקום ישנו מראה אופייני טיפוסי – נראים כמעין בליטות קטנות, עגולות, בגוון עור/ורדרד, ולפעמים עם גומה קטנה במרכז – קצת מזכיר "פנינה קטנה".
במרבית המקרים אין צורך באבחנה ע"י רופא עור. עם זאת – נגעי מולוסקום עלולים "לחקות" בעיקר בילדים נגעי עור אחרים (דוגמא היא נגע בשם Juvenile xanthogranuloma) – כך שבמידה והאבחנה אינה ודאית – מומלץ להגיע לביקור אצל רופא עור.
בתמונה: נגעי מולוסקום טיפוסיים ואחד (הגדול יותר עם האודם מסביב) במצב דלקתי – כלומר עתיד לחלוף בקרוב
האם צריך לטפל?
החדשות הטובות: ברוב המקרים המולוסקום חולף מעצמו כך שגישה מקובלת היא להמתין להחלמה ספונטאנית (Wait and see approach).
זמן הממוצע להחלמה: 13 חודשים. עם זאת ההדבקה עלולה להימשך גם שנים, ולכן – במקרים מסוימים מחליטים לטפל.
הגישה שלי לטיפול היא במצבים הבאים:
- נגעים בודדים (בערך עד 5) – סיכוי גדול יותר לקצר את התהליך ולמנוע את ההתפשטות וההדבקה הסביבתית
- הנגעים מלווים באי נוחות/גרד
- תהליך של התפשטות הנגעים (בכמות או לאזורים נוספים)
- הילד מתבייש או ההורים רוצים לקצר את התהליך
לעיתים פונים ההורים כאשר הנגעים "מגורים" – עם אודם ונפיחות סביבם. מצב זה הוא נוח למטפל כיוון שמסמן שמערכת החיסון "סימנה" את הנגעים והם רגע מסיום דרכם (תופעה הנקראת BOTE או Beginning Of The End) – ולכן לרב אין צורך בטיפול כלשהו (לעיתים ניתן לרשום תכשיר מקומי נוגד דלקת על מנת להקל על הסימפטומים).
מצב מעניין נוסף הוא תפרחת דלקתית על רקע נגעי המולוסקום הנקראת Molluscum dermatitis – אשר שכיחה יותר בילדים עם דלקת עור אטופית (Atopic dermatitis) ודורשת טיפול מקומי בלבד.
איך מטפלים?
ישנן כמה אפשרויות, ויש להתאים את הטיפול לגיל, למיקום ולכמות הנגעים.
- דקירה עם מחט או הקפאה באמצעות חנקן נוזלי (קריותרפיה/Cryotherapy) – מיועדת לנגעים בודדים. עם זאת – השימוש בחנקן נוזלי לרב כואב ובמרבית המקרים – ילדים שעברו את התהליך – לא ירצו לעבור אותו שוב (לכן מתאים למשל ל1-2 נגעים בודדים)
- שימוש בתמיסת קנטרידין (Cantharidin) – רעלן המופק במקור מחיפושיות – השימוש בו לטיפול במולוסקום החל בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מריחתו מייצרת שלפוחית רפה (שטחית) שבהמשך פוקעת ומביאה להסרת הוירוס. לעיתים יש צורך במספר טיפולים. חשוב לדעת שהשימוש מבוצע ע"י רופא בלבד המנוסה בטיפול בקנטרידין. הטיפול לא מומלץ באזור הפנים. מנסיוני – זהו טיפול טוב, נוח לילדים (חשוב מאוד ושונה משאר הטיפולים המוצעים) ויעיל
- גרידה/קורטה (Curretage) – הסרת הנגעים ע"י כפית כירורגית – הנקראת גם קורטה. הטיפול מלווה באי נוחות ומבוצע לרב תחת אלחוש מקומי ולעיתים תחת סדציה (טשטוש) במרפאות עור מסוימות
בשורה התחתונה: מולוסקום אולי נשמע מפחיד בשם, אבל למעשה זו תופעה נפוצה, שפירה וחולפת. ברוב המקרים זה עובר מעצמו, ואם צריך – יש לנו דרכים פשוטות לטפל